נסענו את הקטע מטביליסי לקזבגי חמש פעמים, ועדיין לא נמאס לנו. הכביש הצבאי הגאורגי שמוביל מהבירה אל קזבגי הוא בלי ספק אחד הכבישים היפים בקווקז, ואולי באירופה כולה. מחליפים את בארי היין של טביליסי בפסגות של חמשת אלפים מטר, באנדרטאות מתקופת ברית המועצות ובכנסייה מהמאה ה-14 שנראית כאילו הניח אותה שם מעצב סטים של הוליווד. אבל יש דבר שרוב המדריכים לא יספרו לכם: 2026 משנה הכול. מנהרת קווסטי-קובי החדשה סוף סוף פתוחה, והנסיעה לקזבגי בחורף נעשתה הרבה יותר קלה. הנה כל מה שצריך לדעת לפני שיוצאים לדרך.
קזבגי במבט מהיר
לפני שצוללים, כמה מספרים שכדאי להחזיק בראש לאורך כל הטיול:
| נתון | פרטים |
|---|---|
| גובה | עיירת קזבגי 1,740 מטר, כנסיית גרגטי 2,170 מטר |
| עונה מומלצת | יוני עד ספטמבר לטיולים רגליים, דצמבר עד מרץ לסקי |
| מרחק מטביליסי | 150 קילומטר, שלוש עד ארבע שעות נסיעה |
| אסור לפספס | כנסיית גרגטי טריניטי, עמק יוטה, אנדרטת הידידות |
מטבע מקומי הוא הלארי. כעוגן: שקל אחד שווה בערך 0.75 לארי, כך שמחיר בלארי כפול 1.3 בערך נותן לכם את הסכום בשקלים.
העדכון הגדול של 2026: מנהרת קווסטי-קובי
לפני שמתכננים, חייבים להכיר את מנהרת קווסטי-קובי. זאת מנהרה באורך תשעה קילומטרים שעוקפת את מעבר ג׳ווארי הידוע לשמצה, הקטע הגבוה והחשוף ביותר בכל הכביש. הבנייה הסתיימה בסוף 2024, ומ-2026 היא פעילה במלואה.
מה זה אומר עבורכם:
- נגישות בחורף: אין יותר חסימות כבישים בדצמבר עד פברואר. המנהרה נשארת פתוחה גם כשהמעבר הישן היה נסגר לימים שלמים.
- נסיעה מהירה יותר: חוסכים כרבע שעה ונפטרים מהפניות החדות בגובה 2,395 מטר.
- נהיגה בטוחה יותר: בלי טלאי קרח, בלי ערפל ובלי משאיות שמאבדות בלמים בירידות התלולות.
מה המחיר? מפספסים את אנדרטת הידידות בין רוסיה לגאורגיה, פסיפס הענק הסובייטי בראש המעבר. הכביש הישן עדיין קיים ופתוח במזג אוויר טוב, אז אם אתם מטיילים בין מאי לאוקטובר, ההמלצה שלנו היא לעלות דרך המעבר הנופי ולחזור במנהרה אם נשארתם בלי כוח.
טיפ: הורידו לפני הנסיעה את האפליקציה Georgia Roads. היא מציגה חסימות כבישים בזמן אמת, וגם אם המנהרה או המעבר הישן פתוחים. הכרחית לטיולי חורף.
בעיית התורים בגבול לארס, ואיך לעקוף אותה
הנה משהו שאף אחד לא מזהיר ממנו: הכביש הצבאי הוא גם ציר המשאיות הראשי בין גאורגיה לרוסיה. מעבר הגבול לארס, 15 קילומטר אחרי קזבגי, הוא אחד מצירי המטען העמוסים בקווקז, וכשרוסיה מחליטה להאט את הבדיקות (וזה קורה לא מעט), אלפי משאיות נערמות לאורך הכביש.
פעם אחת נתקענו בפקק משאיות צמודות במשך שעתיים ליד גודאורי בגלל הפקק בלארס. זה היה מתיש.
איך בודקים מראש:
- מחפשים בגוגל “Lars border status”, אתרי חדשות מדווחים על עיכובים גדולים
- בודקים באפליקציית Georgia Roads אזהרות תנועה
- יוצאים מטביליסי מוקדם (שש או שבע בבוקר) כדי להקדים את שיירת המשאיות של הבוקר
אם בכל זאת נתקעתם, אל תיבהלו. בדרך כלל אפשר לעקוף את המשאיות בקטעים הרחבים, אבל הנהגים הגאורגים יהיו אגרסיביים לגבי זה, אז התאזרו בסבלנות ואל תסתכנו בעיקולים עיוורים.
איך מגיעים מטביליסי לקזבגי
יש כמה דרכים להגיע, וכל אחת מתאימה לסוג אחר של מטייל:
| אמצעי | עלות | משך | מתאים ל |
|---|---|---|---|
| מרשרוטקה (מיניבוס) | 10 עד 15 לארי | ארבע עד חמש שעות | תקציבניקים, נוסעים יחידים |
| מונית פרטית | 200 עד 300 לארי | שלוש שעות | קבוצות של שלושה עד ארבעה, נוחות |
| רכב שכור (סדאן) | 80 עד 120 לארי ליום | שלוש עד ארבע שעות | חופש, עצירות מרובות |
| רכב שכור (ג׳יפ) | 150 עד 250 לארי ליום | שלוש עד ארבע שעות | גישה ליוטה, דרכי עפר |
| סיור יומי מאורגן | 120 עד 180 לארי | עשר עד 12 שעות | בלי לתכנן, עם מדריך |
ההמלצה שלנו: אם זאת הפעם הראשונה ואתם רוצים גמישות, שכרו רכב בטביליסי. הכביש סלול ומתוחזק היטב נכון ל-2026, אז אין צורך בג׳יפ אלא אם אתם מתכננים לנהוג ליוטה או לעמקים מרוחקים אחרים. רק ודאו שביטוח הנזק העצמי (CDW) מכסה דרכי הרים, כי חלק מחוזי השכירות הזולים מחריגים במפורש את הכביש הצבאי.
מגיעים מתל אביב? יש טיסות ישירות מבן גוריון גם לטביליסי וגם לקוטאיסי בוויז אייר ובגאורגיאן איירווייז. טביליסי קרובה יותר לקזבגי, אבל טיסות קוטאיסי לרוב זולות יותר. אם אתם עושים סבב גדול בגאורגיה (באטומי, סוואנטי), קוטאיסי יכולה להשתלב יפה.
חמש תחנות החובה בכביש הצבאי
1. מצודת אנאנורי (70 קילומטר מטביליסי)
עוצרים כאן ראשון. המצודה מהמאה ה-16 יושבת ממש על גדת מאגר ז׳ינוואלי, והניגוד בין מגדלי האבן מימי הביניים למים בצבע תכלת חשמלי הוא מגוחך מרוב יופי. בכנסייה המרכזית שבפנים יש גילופי אבן מרהיבים, חפשו את מוטיב הדרקון וגפן הענבים.
למה זה חשוב: זאת ההיכרות הראשונה שלכם עם אדריכלות הכנסיות הגאורגית, ובכנות, מבפנים היא מעניינת יותר מגרגטי (אם כי גרגטי מנצחת בגדול על הנוף). בונוס: יש כאן שירותים נקיים, אל תדלגו עליהם, כי השירותים הטובים הבאים נמצאים בגודאורי, 50 קילומטר משם.
זמן נדרש: כחצי שעה. כניסה: חינם. ברוכלים מוכרים בכניסה צ׳ורצ׳חלה (אותם מקלות ממתק אגוזים שעווה) ודבש.
2. פסאנאורי: תחנת החינקלי שאסור לפספס (90 קילומטר)
פסאנאורי טוענת שהמציאה את החינקלי. נכון או לא, החינקלי כאן יוצא דופן. עצרו ב”חינקליס סאחלי” (מבנה לבן עם שלט כחול בצד ימין בנסיעה צפונה). הזמינו צלחת חינקלי מעורב, עשרה מספיקים בדרך כלל לשניים.
הטכניקה: אוחזים מהקצה המפותל (“הכובע”), נוגסים חור קטן, שואבים את המרק ואז אוכלים את הכופתה. את הכובע משאירים בצלחת. המקומיים סופרים אותם כדי להתגאות מי אכל הכי הרבה, אבל בכנות, יותר מ-15 חינקלי זה כבר גרגרנות.
טיפ: אל תאכלו חינקלי עם מזלג. תקבלו מבטים עקומים מהמקומיים, ותאבדו חצי מהמרק. השתמשו בידיים.
עלות: לארי עד לארי וחצי לכל חינקלי. צמחונים? הזמינו חינקלי “סוקו” (פטריות) או “קוטורי” (גבינה), פשוט אמרו “ארה חורצי” (בלי בשר).
3. אנדרטת הידידות בין רוסיה לגאורגיה (125 קילומטר, מעבר ג׳ווארי)
אם אתם נוסעים דרך המעבר הישן ולא במנהרה, האנדרטה הסובייטית הזאת שווה 20 דקות. היא נבנתה ב-1983, ובמבנה המעגלי יש פסיפסים פנימיים עזי צבע שמתארים, באירוניה, ידידות נצח גאורגית-רוסית. בהינתן היחסים הנוכחיים, זה קצת מביך.
הנוף מגובה 2,395 מטר אבסורדי. בימים בהירים רואים פסגות שמשתרעות לכל כיוון. קחו מעיל, היינו כאן ביולי עם שלוש שכבות ועדיין קפאנו.
טיפ: הפסיפסים בפנים מרהיבים, אבל שימו לב לרגליים. אין מעקות, ויש צניחה של 500 מטר בכמה מקומות. ראינו בחורה כמעט נופלת בזמן סלפי. אל תהיו היא.
4. תצפית גודאורי (120 קילומטר)
גם אם אתם לא גולשים סקי, עצרו בתצפית גודאורי. היכנסו למגרש החניה ממש לפני אתר הסקי, ותקבלו נוף קווקזי של 360 מעלות. בקיץ יש כאן מפעילי מצנחי רחיפה, טיסה זוגית עולה בערך 200 לארי ונמשכת כרבע שעה.
מטיילי חורף: גודאורי הוא אתר הסקי הטוב בגאורגיה. כרטיס מעלית עולה 35 עד 45 לארי ליום, מגוחך כמה זול לעומת אירופה או ישראל. הסקי לא ברמה עולמית, אבל במחיר הזה זאת מציאה.
5. מפל גוולטי (חמישה קילומטר מקזבגי)
רובם מפספסים את זה, אבל אם יש לכם זמן, זאת עצירה נחמדה של חצי שעה. פנו מהכביש הראשי בכפר גוולטי (יש שלט קטן), חנו וצעדו קילומטר וחצי דרך היער אל מפל בגובה 25 מטר. הכי יפה באפריל ומאי כשהפשרת השלגים בשיא.
דלגו אם אתם עייפים, אם יורד גשם, או אם אתם ממילא בדרך ליוטה (ביוטה יש מפלים יפים יותר).
עיירת קזבגי: איפה לקבע את הבסיס
קזבגי (רשמית סטפנצמינדה, אבל כולם עדיין קוראים לה קזבגי) יושבת על גובה 1,740 מטר. האוכלוסייה כ-1,500 נפש. אפשר לחצות את כל המרכז ברגל בתוך רבע שעה. היא קטנה, אבל יש בה כל מה שצריך: בתי הארחה, כמה מסעדות סבירות, סופרמרקט זעיר וכספומט (תביאו מזומן מטביליסי בכל מקרה, הכספומט נגמר בסופי שבוע).
העיירה התפוצצה תיירותית בחמש השנים האחרונות. מלונות חדשים בכל מקום, בית חב”ד לארוחות שבת למי שצריך אוכל כשר, ובקיץ שומעים עברית ברחובות. התשתית השתפרה, אבל זה עדיין מרגיש כמו כפר הררי, במיוחד אחרי שמתרחקים מהכיכר המרכזית.
טיפ: אם אתם לנים לילה (ואנחנו ממליצים, ראו בהמשך), הזמינו את הלינה מראש לחודשים יולי ואוגוסט. הכול מתמלא.
איך מגיעים לכנסיית גרגטי טריניטי
הכנסייה מהמאה ה-14 יושבת על 2,170 מטר עם הר קזבק (5,047 מטר) מאחוריה. זה הצילום שכולם באים בשבילו, וכן, היא עומדת בציפיות. אבל ההגעה אליה כרוכה בכמה החלטות.
האפשרויות: עלות מול מאמץ
| אמצעי | עלות | מאמץ גופני | זמן | מה דעתנו |
|---|---|---|---|---|
| טיפוס מהעיירה | חינם | גבוה | שלוש עד ארבע שעות | מצוין לכושר ולזריחה, קשה בחום |
| מונית שיתופית למעלה | 30 לארי לכיוון | נמוך | חצי שעה נסיעה | הכי פופולרי, תמורה טובה |
| ג׳יפ עצמאי | 50 עד 80 לארי ליום | בינוני | אתם קובעים | חופש, אבל הדרך משובשת |
| סיור יומי מטביליסי | 120 עד 180 לארי | נמוך | כולל הסעה | נוח, אבל לחוץ |
הטיפוס: 400 מטר טיפוס, רובו על דרך עפר תלולה. אפשרי בכושר בינוני, אבל אומלל בחום הצהריים של יולי. עשינו אותו פעמיים, פעם בזריחה (קסום) ופעם בשתיים בצהריים (גיהינום). צאו מוקדם או אל תצאו בכלל.
המונית: המוניות השיתופיות ממתינות בכיכר המרכזית. הדרך למעלה אכזרית, אבנים, בוץ ושיפועים תלולים, ועצם הזנב שלכם יזכור אותה. אבל הנהגים מכירים כל בור וכל תלם. זה בטוח, רק לא נוח.
נהיגה עצמית: רק אם שכרתם ג׳יפ אמיתי (סוזוקי ג׳ימני, ניבה, דליקה). קרוסאוברים וסדאנים ייתקעו על הבטן. הדרך נשלטת במזג אוויר יבש אבל דורשת ביטחון. אחרי גשם כבד או בחורף? בלי ניסיון שטח רציני, אפילו לא לחשוב על זה.
סיורים יומיים: עוצרים באנאנורי, בפסאנאורי, אולי בגודאורי, ואז שעה או שעתיים בגרגטי לפני החזרה. יעיל אבל לחוץ, לא יישאר לכם זמן ליוטה או לשיטוט בקזבגי.
בכנסייה עצמה: למה לצפות
גרגטי טריניטי הוא מנזר פעיל, אז יש קוד לבוש. כתפיים וברכיים מכוסות, נשים צריכות מטפחת לשיער. הפנים קטנים ומכוסים בפרסקאות יפות, אבל בכנות, אתם כאן בשביל הנוף. שבו 20 דקות. צפו בעננים גולשים דרך העמק.
זמנים מומלצים לביקור:
- זריחה (שש עד שבע בבוקר): אור זהוב קסום, כמעט אף אחד, אוויר הרים צלול. שווה את ההשכמה המוקדמת.
- אחר הצהריים המאוחר (חמש עד שש): אור חמים, פחות עומס מהצהריים.
- הימנעו: מ-11 בבוקר עד שתיים בצהריים ביולי ואוגוסט. זה גן חיות, והאור קשה.
טיפ: הביאו חטיפים ומים. אין שם כלום למעלה, ונהגי המוניות לא ימתינו בזמן שאתם מצלמים 500 תמונות.
עמק יוטה: שווה את הדרך האכזרית?
תשובה קצרה: כן. תשובה ארוכה: כן, אבל צריך לדעת למה נכנסים.
יוטה הוא כפר זעיר (אולי 30 משפחות) שיושב על 2,150 מטר בעמק 15 קילומטר מקזבגי. הוא פחות תיירותי, מרוחק יותר, ומוקף בפסגות שנראות כאילו הן שייכות לפטגוניה. הטרקים טובים יותר מגרגטי, ותחושת “באמצע שום מקום” אמיתית.
הדרך ליוטה (המכונה: מנפצת הכליות)
15 הקילומטרים מקזבגי ליוטה לוקחים 45 עד 60 דקות. זה אבנים, חציות נחל, טיפוסים תלולים וקטעים שבהם לא ברור אם אתם על דרך או בתוך אפיק נחל. אתם ממש חייבים ג׳יפ עם מרווח גחון גבוה. לא “הרכב שלי די גבוה”. ג׳יפ אמיתי.
האפשרויות שלכם:
- שכירת ג׳יפ בקזבגי: סוזוקי ג׳ימני או ניבה, 300 עד 400 לארי ליום.
- שכירת נהג עם רכב: 150 עד 200 לארי הלוך ושוב כולל המתנה. הנהג מעלה אתכם, ממתין בזמן הטרק ומחזיר אתכם.
- מונית שיתופית: לפעמים זמינה בקיץ ב-50 לארי לאדם, אבל לא אמינה.
טיפ: אל תנסו את זה בסדאן. ראינו יונדאי אקסנט תקועה בבוץ עד הסרן עם חשבון גרירה של אלפיים לארי. הנהג בכה. למדו משגיאותיו.
מה עושים ביוטה
- טרק מעבר צ׳אוחי (שש עד שמונה שעות הלוך ושוב): המסלול הקלאסי. מטפסים אל נופים דרמטיים של מסיב צ׳אוחי, פסגות משוננות שנראות כמו הדולומיטים. קושי בינוני, אבל הגובה עושה אותו קשה ממה שנראה.
- טרק קרחון יוטה (ארבע עד חמש שעות הלוך ושוב): פחות עמוס, קל יותר מצ׳אוחי, ועדיין מרהיב. מסתיים בקרחון קטן עם נופי הרים מטורפים.
- סיור בכפר (שעה עד שעתיים): אם אתם לא מטיילים רגליים, פשוט שוטטו בין כרי הדשא, בקרו בבית הארחה, שוחחו עם מקומיים. בקיץ פרחי הבר מטורפים, חשבו על הגליל באביב אבל בגובה אלפיים מטר.
ללון לילה? כמה בתי הארחה מציעים מיטות ב-40 עד 60 לארי לאדם, כולל ארוחת ערב (בדרך כלל חינקלי, חצ׳אפורי וסלט). שירותים משותפים, בלי וויי-פיי, אירוח אמיתי. הזמינו מראש, יש אולי 50 מיטות בסך הכול. העונה הטובה: יוני עד ספטמבר. הדרך בלתי עבירה בחורף ומפוקפקת באביב ובסתיו.
מתי לבקר בקזבגי: חודש אחר חודש
לכל עונה אופי משלה, וזה משפיע על המחיר, על העומס ועל מה שבכלל פתוח:
| עונה | מזג אוויר | אופי |
|---|---|---|
| יוני עד אוגוסט | 15 עד 25 מעלות ביום, 5 עד 10 בלילה | עונת שיא, כל המסלולים פתוחים, צפוף ויקר |
| ספטמבר עד אוקטובר | ימים חמימים, לילות קרירים | פחות תיירים, צבעי סתיו, התקופה היפה ביותר |
| נובמבר עד מרץ | שלג, קור | סקי בגודאורי, המנהרה החדשה מאפשרת גישה אמינה, יוטה סגורה |
| אפריל עד מאי | בלתי צפוי | הפשרת שלגים, שבילים בוציים, מפלים בשיא, מחירים נמוכים |
ספטמבר הוא נקודת המתיקות שלנו: ימים חמימים, לילות קרירים, בלי קהל, ובתי ההארחה מורידים מחירים ב-20 עד 30 אחוז.
איפה לישון בקזבגי
- חסכוני (50 עד 80 לארי ללילה): בתי הארחה מקומיים, שירותים משותפים, ארוחות ביתיות. חפשו מקומות שמנוהלים בידי משפחות גאורגיות, הן יאכילו אתכם טוב יותר מהמסעדות.
- בינוני (100 עד 200 לארי ללילה): מלונות קטנים עם שירותים פרטיים, נוף הרים ומקלחות חמות.
- מפנק (250 עד 500 לארי ללילה): מלון Rooms Hotel קזבגי הוא הבחירה היוקרתית, עיצוב מהמם, חלונות מהרצפה לתקרה מול גרגטי ומסעדה מצוינת. שווה פינוק לאירוע מיוחד.
טיפ: אם אתם לנים לילה אחד בלבד, הגיעו אחר הצהריים, עשו את גרגטי בשקיעה, ישנו, ואז הקדישו את הבוקר הבא לשיטוט לפני החזרה לטביליסי.
חיוני לדעת: אריזה, נהיגה וכסף
מה לארוז
גם בקיץ קחו תמיד שכבות חמות (15 מעלות בטביליסי הן חמש בקזבגי), מעיל אטום רוח, נעלי הליכה עם אחיזה, קרם הגנה ומשקפי שמש (הקרינה עזה בגובה), בקבוק מים רב-פעמי, מטען נייד (החשמל לא תמיד יציב), ומזומן: 300 עד 500 לארי מטביליסי, כי הכספומט בקזבגי נגמר בסופי שבוע. למטיילים רגליים: מקלות הליכה, ערכת עזרה ראשונה עם פלסטרים לשלפוחיות, ופנס ראש לטרקי זריחה.
טיפים לנהיגה בכביש הצבאי
הכביש סלול לגמרי ובמצב מצוין נכון ל-2026, והמנהרה החדשה עוקפת את הקטע המסוכן של מעבר ג׳ווארי. צמיגי חורף הם חובה בין נובמבר לאפריל. לעמק יוטה ולדרכי העפר צריך ג׳יפ אמיתי, וודאו שחוזה השכירות מתיר דרכי הרים. הנהגים הגאורגים אגרסיביים, אל תיקחו ללב כשמישהו עוקף בעיקול עיוור, פשוט הישארו ימינה ותנו לו לעבור. תדלקו בטביליסי או בגודאורי, בקזבגי יש תחנת דלק אחת שלפעמים נגמרת. שימו לב למצלמות מהירות, המגבלה 90 קמ”ש בכביש ו-60 בכפרים, והם ירשמו דוח.
תקשורת וכסף
הקליטה בקזבגי אמינה (מאגטי, סילקנט), אבל חלשה בשבילים וביוטה, אז הורידו מפות לא מקוונות לפני טרק. קחו eSIM של איירלו לפני שיוצאים מישראל, חבילת גאורגיה נותנת כיסוי נתונים לאורך הכביש הצבאי ובקזבגי, בלי לחפש חנויות סים. יש כספומט אחד במרכז קזבגי שנגמר בסופי שבוע עמוסים, אז הביאו מזומן מטביליסי. המלונות מקבלים כרטיסים, אבל מוניות, בתי הארחה ומסעדות מעדיפים מזומן בלארי בלבד.
בטיחות וגובה
קזבגי על 1,740 מטר, גרגטי על 2,170. רובם בסדר, אבל אתם עלולים להרגיש קוצר נשימה קל או כאב ראש קל. זה לא חמור, אבל קחו את היום הראשון בנחת: שתו הרבה מים (שניים עד שלושה ליטר ביום), הימנעו מאלכוהול בלילה הראשון, ועלו לאט בטיפוס לגרגטי. דגלים אדומים: כאב ראש חמור, בחילה, בלבול. אם זה קורה, רדו מיד וראו רופא בקזבגי או בטביליסי.
מזג ההרים משתנה מהר. נתפסנו פעם בברד בגובה אלפיים מטר ביולי עם חולצת טריקו, אז קחו תמיד שכבות חמות ועמידות למים גם כשהשמש זורחת בקזבגי. ספרו למישהו לאן אתם הולכים, אל תטיילו לבד באזורים מרוחקים (יוטה, עמק טרוסו), והתחילו טרקים מוקדם כי סופות אחר הצהריים נפוצות בקיץ. בקזבגי יש מרפאה קטנה לפציעות קלות, כל דבר רציני דורש נסיעה לטביליסי (שלוש שעות), אז ודאו שביטוח הנסיעות שלכם מכסה פעילות הררית בגובה.
טיול יום מטביליסי או לינת לילה?
טיול יום אפשרי, אבל לא היינו ממליצים. תבזבזו שש עד שמונה שעות בנהיגה ותקבלו שלוש עד ארבע שעות בקזבגי. תראו את גרגטי, אבל תפספסו את השקיעה, את בקרי ההרים השקטים וכל סיכוי לעשות יוטה. לינת לילה אחת היא המהלך הנכון לרוב המטיילים: זמן לגרגטי בלי לחץ, שיטוט בעיירה, ארוחת ערב כמו שצריך. שני לילות אידיאליים אם אתם רוצים לטייל ביוטה, לעשות כמה מסלולים או פשוט להירגע. הרים נועדו לטעום לאט, לא לרוץ דרכם.
למה קזבגי שווה את זה
אפשר לראות הרים יפים בהמון מקומות. הקווקז, האלפים, ההרים הסלעיים, כולם מרהיבים. אבל קזבגי פוגעת אחרת. זה השילוב של נגישות ופראיות, הדרך שבה אפשר לעבור ממלון נוח לשטח רציני בתוך חצי שעה, העובדה שאתם אוכלים חינקלי ביתי בבית הארחה משפחתי במקום אוכל נופש מנופח.
גרגטי טריניטי אייקונית, אבל אל תיתנו לה להיות העצירה היחידה שלכם. נהגו את הכביש הצבאי לאט. עצרו באנאנורי. אכלו יותר מדי חינקלי בפסאנאורי. קפאו באנדרטת הידידות. לכו ליוטה למרות שהדרך נוראית. דברו עם מקומיים. למדו כמה מילים בגאורגית. הישארו יותר ממה שתכננתם. מנהרת 2026 מקלה על הגישה בחורף, אבל החוויה עדיין גולמית ואמיתית. זה מה שהופך אותה לשווה את הדרך.
מוכנים לחבר את קזבגי לשאר הטיול? בנינו לכם מסלול קלאסי של שבעה עד עשרה ימים שמשלב את הבירה, הקווקז וקחתי. אם זאת הפעם הראשונה שלכם בגאורגיה, התחילו מהמדריך לטיול הראשון, ולפני שאתם נוהגים בעצמכם, כדאי לקרוא את המדריך להשכרת רכב ונהיגה בגאורגיה.
